פרק א

יסוד האמונה בביאת המשיח וחיוב הצפיה לבואו

בין שלשה עשר עיקרי האמונה - אשר הינם יסודות הדת ובלעדיהם אין קיום לתורת ישראל - נמנית האמונה בביאת המשיח, כאומרנו: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" ¹ .

לפיכך, כל מי שאינו מאמין בו או מפקפק בביאתו - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון - יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין, ואפיקורס, וקוצץ בנטיעות, ומצוה לשונאו, ולאבדו, ועליו נאמר: "משנאך ה' אשנא" ² .

בכלל יסוד האמונה בביאת המשיח ישנו חיוב לחכות ולצפות לביאתו - ללא שום הגבלת זמן, מקום ותנאי, אלא, "אחכה לו בכל יום שיבוא". אבל המאמין בביאת המשיח, אך אומר הוא עוד חזון למועד בואו, כבר נתקלקל אצלו יסוד האמונה בביאת המשיח, כי על כן הצפיה לביאת המשיח הינה חלק בלתי נפרד מהאמונה בבואו ³ .

הצפיה לגאולה, מלבד מעלתה הנשגבה ⁴ ושכרה הרב ⁵ , הינה גם נטילת חלק בקירוב הגאולה "דור שהוא מצפה למלכותו מיד הם נגאלים, שנאמר, ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם" ⁶ . לפיכך אמרו חכמים: בשעה שמכניסין אדם לדין שואלים אותו: ציפית לישועה ⁷ . לעומת זאת, כאשר אין עם ישראל מצפים לגאולה, לא זו בלבד שהגאולה מתרחקת מהם ⁸ , אלא אף צרות וגזרות רבות מתחדשות עליהם "כל אותם אלפים שנפלו, לא נפלו, אלא, שלא בקשו את בית המקדש" ⁹ .

צפיה לגאולה כיצד:

משל לחולה מסוכן היודע כי רופא אמור לבקרו כל רגע ולהמציא תרופה למחלתו, ועומד וממתין לביאתו, כל נקישה בדלת גורמת לו להתרגשות ושמחה שהנה הרופא בא, וכל שעת איחור אינה ממעטת מצפיתו, אלא אדרבא צפיתו הולכת וגוברת, באומרו הנה בודאי עתה יבוא וימצא לו מזור. כמו כן חייבת להיות צורת הצפיה לגאולה, שנבין ונדע, כי היא לבדה גאולתנו ופדות נפשינו, ועל כן אליה כל שאיפתנו תשוקתנו ומאויינו ¹⁰ ",

חובת הצפיה לגאולה עד כמה:

זאת למדים אנו ממקרא הנאמר ערב יציאת מצרים: "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון".

כאדם הממתין מצפה ומחכה לרגע האות, כאשר מקלו בידו, והוא כולו דרוך, ואינו זקוק אף לרגע המתנה נוסף ¹¹ ".

מחסרונות הצפיה לביאת המשיח:

א) הצבת וקביעת זמנים שבהם המשיח יכול לבוא, ותנאים שבלעדיהם לא יכול לבוא. כגון: כל זמן שלא עשו תשובה, או כל זמן שהדור אינו כולו זכאי או כולו חייב, או כל זמן שלא ראה בעיניו את אליהו הנביא, או כל זמן שאינו נוכח בהתקיימות כל הסימנים דעקבתא דמשיחא וכל כיוצא בזה ¹² .

ב) חישוב הקץ. כי בקביעת מועד לבוא הגואל, סרה לקובע אמונתו וצפיתו לבואו, עד אותו העת שעלה לו בחשבונו ¹³ ".

ג) האומרים לחבריהם: אעשה לך זאת - כשיבוא המשיח. בזה מראים ומגלים הם בעליל כי ה"אחכה לו בכל יום שיבוא" - מהם והלאה ¹⁴ .

הערות

1. הנבואות על ביאת המשיח נתפרשו בספרי הנביאים פעמים אין ספור, ואם נבוא לפורטם הזמן יכלה והמה לא יכלו, על כן נסתפק בהזכרת הנבואות אשר נתפרשו בתורה, ועיקרם שלשה:

א. בנבואת יעקב אבינו נאמר: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים", ומתרגם אונקלוס: "לא יעדי עביד שלטן מדבית יהודה, וספרא מבני בנוהי עד עלמא, עד דייתי משיחא דדיליה היא מלכותא, וליה ישתמעון עממיא", וכן תרגם יונתן בן עוזיאל.

ב. בנבואת בלעם נאמר, "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב..." ומתרגם אונקלוס: "חזיתיה ולא כען, סכיתיה ולא איתוהי קריב, כד יקום מלכא מיעקב ויתרבא משיחא מישראל, ויקטול רברבי מואב, וישלוט בכל בני אנשא".

ג. בנבואת משה נאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך וריחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך". אף בערי מקלט הוא אומר: "ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה" ומעולם לא היה דבר זה, ואימתי יהא זה - בביאת המשיח ועי' רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים הלכה א'-ב').

2. כך כתב הרמב"ם בהקדמת פירוש המשניות לסנהדרין פרק חלק אחר שביאר את השלשה עשר עיקרים.

ומאידך, "כאשר יאמין האדם באלה היסודות כולם, ונתברר בה אמונתו בהם, הוא נכנס בכלל ישראל, ומצוה לאהבו, ולרחם עליו, ולנהוג עמו בכל מה שציוה השי"ת איש לחברו מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע, הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעולם הבא, והוא מפושעי ישראל", כמו כן כתב הרמב"ם בסוף הלכות רוצח ושמירת הנפש: "והתורה הקפידה על נפשות ישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר, אמור אליהם חי אני נאם ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה".

ומה שכתבנו כי אף השוגגים והאנוסים בגלל זה, כן יסד הגר"ח מבריסק בשיטת הרמב"ם, שבעניני אמונה המשתבש בשוגג ג"כ אפיקורוס הוא, שכן אמונה היינו לדעת ולהאמין בי"ג

עיקרים, ומי שאינו יודע אפילו אחד מהם הרי זה כופר ואפיקורס, ומה בכך שאינו יודע מחמת שגגה או טעות, סוף סוף עיקר זה של אמונה אינו ידוע לו ונעלם ממנו, וחסרון ידיעת אחד מהעקרים היינו אפיקורסות.

וכבר שאלו הקדמונים, כי איך יתכן לקבוע רק י"ג עיקרים, והרי כל תרי"ג מצוות עיקרים הם. מאידך, אם באנו לעשות כללים ושורשים באמונה, הלא סגי בג' עיקרים, אמונה בה', תורה מן השמים, ושכר ועונש - אשר בהם כלולים כל הי"ג עיקרים.

על פי האמור - ביאר הגר"ח מבריסק - כי בן ישראל היודע את י"ג עיקרי האמונה ומאמין בהם, אלא שנעלם ממנו ידיעת הרבה מן המצוות, וחסרים לו חלקים בידיעת התורה, לזה "עם הארץ" יקרא, אמנם הוא מכלל ישראל המאמינים בהשי"ת. לא כן, מי שנעלמה ממנו ידיעת אחד מי"ג עיקרי האמונה, כי אז לא רק שחסר לו בידיעת התורה, אלא שאמונה אין לו ח"ו, והרי הוא אפיקורוס רח"ל. ואפילו ידע כל התורה כולה וכל מצוותיה לכל פרטיהן ודקדוקיהן, אלא שיחסר לו רק ידיעת אחד מי"ג העיקרים, הרי הוא כופר בעיקר, ויצא מן הכלל, כפי שכתב הרמב"ם.

משום כך רק הי"ג עיקרים נקראים "עיקרי האמונה", כי רק ידיעת אלו הי"ג והאמונה בהם היא הנותנת ליודעם ומאמינם את השם מאמין, וחסרון ידיעת אחד מאלו הי"ג עושה אותו לאפיקורוס, משא"כ חסרון ידיעת אחד משאר דיני התורה אינו עושה אותו לאפיקורס, אפילו נכשל בעבירות מחמת תאוה. הרי שאף אם כל התורה נולה ידועה לו וי"ב עיקרים בכלל ורק עיקר אחד נעלם ממנו, אפיקורס שמו. יוצא איפוא, כי שם מאמץ ושם אפיקורס תלוי בי"ג עיקרים בלבד.

אשר לפ"ז מבואר היטב מדוע קבע הרמב"ם י"ג עיקרי אמונה ולא הסתפק בג' הכוללים את כל הי"ג, כי על כן צריך לידע את כל הי"ג עיקרים המסתעפים מאלו השלושה, ואם ידע רק את השלושה, ויחסר לו ידיעת פרטיהם היוצאים מן השלושה, ואפילו ידיעת אחד מהם, שוב חסר הוא בעיקרי הדת. ויעויין בספר משמר הלוי עמ"ס חגיגה סימן נ' שהאריך הרבה בזה.

3. כך כתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מלכים הלכה א': "המלך המשיח... וכל מי שאינו מאמין בזה, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו" הנה, כי מי שאינו מחכה לביאתו, אף שמאמין בו, נקרא כופר, כי על כן יסוד האמונה בביאת המשיח הוא להאמין בבואו ולצפות לביאתו. כמו כן כתב הרמב"ם בהקדמת פירוש המשניות לסנהדרין פרק חלק: "היסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, ואם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן, ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו", על פי יסוד זה היה מרן רי"ז הלוי מבריסק מבאר את הנוסח שאנו אומדים בכל יום בי"ג עיקרים "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא" - דבר שלא הוזכר בשום עיקר אחד כמו: "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ויעשה לכל המעשים", מדוע אין כאן שאלה ותשובה - "ואע"פ שיש עובדים לאלילים, כוכבים ומזלות, עם כל זה אני מאמין", אלא, שכאן אנו אומרים במילואו את כל מה שצריך להאמין ביסוד ועיקר זה של משיח: שלא די רק להאמין בביאת המשיח, אלא שגם צריך לחכות לו בכל יום שיבוא, וזהו שאנו אומרים: ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.

יתירה מזו, אומר מרן רי"ז הלוי, כי לא די בכך שיחכה לו בכל יום שיבוא, אלא, חובת הצפיה היא כל רגע ורגע במשך היום, כאומרנו, "כי לישועתך קוינו כל היום" - במשך כל היום על שעותיו ורגעיו. ועי' עוד בזה בספר "מאמרי באר חיים מרדכי" במאמר י"ג עיקרים, עיקר י"ב. ספר "דברי תורה" מהדורא ה' סימן כ"א, ובמהדורא ב' סימן צ"ד. הגדה של פסח - מונקאטש אות מ"ג, דף י"ז ע"א. שו"ת מנחת אלעזר ח"ה סימן ל"ו. שומר אמונים מאמר הגאולה פרק ח'. אור יחזקאל חלק ג', אמונה, דף רפ"ח ודף רח"צ. עלי שור ח"ב עמוד ת"ה.

4. יעויין בסמ"ק, בריש ספרו, בביאור מצות עשה דאנכי ה' אלוקיך, שכתב, כי חיוב הצפיה לגאולה הוא חלק מהאמונה באנכי ה' אלוקיך הנכלל בעשרת הדברות והראשונה שבהן, עיי"ש.

5. כמו שנאמר בישעיה (ל', י"ח): "אשרי כל חוכי לו", ואמרו חז"ל במסכת סנהדרין (דף צ"ז ע"ב): "...למה אנו מחכין, לקבל שכר, שנאמר, אשרי כל חוכי לו", עיי"ש.

6. ילקוט שמעוני, איכה. כמו כן אמדו בילקוט תהלים (רמז תעלו): "אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווי [התקוה והצפיה] כדאי הם לגאולה בשכר הקיווי".

ועל פי זה ביאר החיד"א (בספר מדבר קדמות, ערך קיווי), את שאנו אומרים בתפלה "את צמח דוד... כי לישועתך קוינו כל היום" - מבקשים אנו מאת הבורא "את צמח דוד עבדך..." וכי תימא שאין לנו זכות, מכל מקום - תצמיח, מדוע? "כי לישועתך קוינו" יש לנו הקיווי, ובשכר הקיווי כדאי שתגאלנו.

וכן הוא בספר הכוזרי (מאמר ה' פכ"ז): "...אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. רוצה לומר, כי ירושלים אמנם תבנה - כשיכספו לה ישראל בתכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה".

ובזה יתבאר מה שכתב הרמב"ם בפרק י"ט מהלכות תענית הלכה י"ט: "כל הצומות האלו עתידין ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוכ וימי ששון ושמחה שנאמר: כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". ויש לתמוה, וכל כך למה, הרי די בכך שימים אלו יחדלו מלהיות ימי אבל, ומדוע יהיו גם לימים טובים. אלא היות וחזון הגאולה פעם בחוזקה, ברוח עם ישראל, בימים אלו יותר מבשאר ימים, נמצא, שימים אלו היו אמצעיים לגאולה, כי על כן התקוה והצפיה לגאולה מקרבת את הגאולה, ובדין הוא שנשיש ונשמח בימים השותפים לגאולה.

וכה סיפר מרנא ורבנא החפץ חיים זצ"ל, שכאשר עזב הגאון רבי יוסף דובער זצ"ל את סלוצק והתיישב בוורשא, באו שלוחים מבריסק והביאו לו כתב רבנות משם וביקשוהו שיואיל לקבל עליו את המשרה הרמה הזו, אבל הגאון סירב לקבל את ההתמנות באומרו שאיננו רוצה יותר לשמש ברבנות, כששבו השלוחים ריקם, החליטו לשלוח פעם נוספת אנשים נכבדים ורמים מאלה, והיתנו במפורש עם השלוחים, שאם גם עתה ימאן ויסרב, אזי יאמרו לו בזה הלשון: "ידע נא רבינו, כי שלושים אלף יהודים יושבים ומחכים לו", כשמעו זאת מיד ענה ואמר: אם שלושים אלף יהודים מחכים לי עלי לנסוע לבריסק למרות רצוני, ציווה למשרתו לתת לו את האדרת ולהכינו לנסיעה לבריסק. סיים מרן החפץ חיים ואמר: אם הגאון מבריסק, כששמע ששלושים אלף יהודים מחכים לו, לבש בגדי שבת ונסע לבריסק אף נגד רצונו - ק"ו בן בנו של ק"ו, אם יראה משיח צדקנו שכל בני ישראל מחכים לו - שלא ישיב ריקם פניהם של כלל ישראל ויבוא אע"פ שלא הגיע זמנו.

7. שבת, דף ל"א ע"א. ויעויין בשערי תשובה (או"ח סימן קי"ח ס"א) שפסק: "ובאומרו לישועתך קוינו, יכוין למה ששואלים אחר מיתתו צפית לישועה, ולכן תכוין שאתה מן המקווים לישועתו".

ואמנם, תפלות עם ישראל ברובן סובבות והולכות על הצפיה לגאולה העתידה. בתפילת שמונה עשרה: "ומביא גואל לבני בניהם", "ומהר לגואלנו גאולה שלמה" (עי' מגילה י"ז ע"ב). "תקע בשופר גדול לחרותנו" (עי' מגילה שם: "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים, דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" הנה כי גם ברכת השנים סובבת על הצפיה לגאולה). "השיבה שופטנו", "תשכון בתוך ירושלים עירך... וכסא דוד עבדך מהרה... ובנה אותה בנין עולם... בונה ירושלים". "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". "והשב העבודה לדביר ביתך". "ותחזינה עינינו בשובך לציון". ושוב אחר עושה שלום: "יהי רצון שתבנה בית המקדש במהרה בימינו". בברכת יוצר: "ונזכה כולנו מהרה לאורו", בקדיש: "בעגלא ובזמן קריב". בעלינו: "לראות מהרה בתפארת עוזך". בקדושת שבת שחרית: "מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו". בברכות ההפטרה: "ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו". "דוד משיחך יבוא ויגל לבנו". בברכת המזון: "רחם... ועל ירושלים עירך ועל הר ציון משכן כבודך... ברוך אתה ה' בונה ירושלים". "ויקרבנו לימות המשיח ולבנין בית המקדש". בראשי חודשים ובחגים ביעלה ויבוא: "משיח בן דוד עבדך" "ירושלים עיר קדשך". בתפלת המוספים: "שתעלנו בשמחה לארצנו", "והביאנו לציון עירך ברינה". בימים נוראים: "ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו", "אבינו מלכנו הצמח לנו ישועה בקרוב". מעין המאורע של התפלה בתשעה באב כולה היא על הגאולה: "נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים". ועוד רבים.

למרות התפלות הרבות הסובבות הולכות על הצפיה לגאולה העתידה, יש לדעת, כי בכדי לענות "הן" על שאלת "ציפית לישועה", אין די באמירת התפילות, אלא יש לצפות לישועה - צפיית לב. עיין לקמן הערה 14.

8. וכך היה מרגלא בפומיה דהחפץ חיים: "יותר משאנו רוצים שיבוא, רוצה הוא לבוא, ברם, הוא לא יבוא אלא אם כן כל ישראל יחכו ויצפו לו".

ראמר הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל (בספרו אור יחזקאל מאמר אמונת הגאולה), כי זאת עלינו לדעת, שרק אלו אשר ציפו לגאולה הם יזכו לראותה, וכשם שמצינו גבי יציאת מצרים שיצאו אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמישים, ואמרו חז"ל (שמות רבה י"ד), שהקב"ה שהוא בוחן כליות ולב, ראה באחרים שהיה להם שררות במצרים והיה חסר להם רצון לצאת ממצחם, משום כך מתו בשלשת ימי אפלה ולא זכו לצאת ממצרים. כמו כן יהא בגאולה העתידה שהצפיה לגאולה, תנאי הכרחי לזכות לגאולה.

כי על כן כשרוצה אדם לזכות בדבר כשלהו מאת הקב"ה, חייב להיות נתון בשאיפה עמוקה ועזה בכל ליבו ונפשו, רק באופן זה יזכה מאת הקב"ה. כאשר חסרה היא שאיפת תאדם ורצונו, לא יזכה, ולכן התנאי הראשון לצאת ממצרים היה השאיפה לצאת, ומכיון שחסרה היתה השאיפה לאותם נושאי שררה במצרים, לפיכך לא זכו להיגאל.

9. מדרש שוחר טוב, תהלים י"ז. ויעויין בסידור היעב"ץ (הלכות תשעה באב) שכתב: "כל ההשמדות שהיו, הסיבה הקרובה לכך היא, מפני חסרון אבל על ירושלים".

10. בשם החפץ חיש.

11. בשם מרן הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, ועי' לעיל הערה 1 דברי מרן רי"ז הלוי מבריסק.

12. כן כתב בספר תורת זאב עמ' קפ"א: "חיוב אמונתנו אינו קשור בלל וכלל בהבנת כל אלו המאמרים, ואפילו אין אנו מבינים איך זה שייך, כל זה יובן לכשיבוא המשיח ויגלה הדברים הנסתרים, ואנו כל תפקידנו וחובתנו הוא להאמין ולחכות לביאתו בכל רגע ממש, ומי שאינו מחכה לביאתו הרי זה מפני שאע"פ שיתכן שמאמין בכלל הענין שיבוא פעם משיח, אבל אינו מאמין שיוכל לבוא בכל רגע ממש, וקובע לעצמו זמנים שבהם יכול לבוא, ותנאים שבלעדיהם לא יכול לבוא, והחליט לעצמו שכל זמן שלא עשו תשובה, או כל זמן שהדור אינו כולו זכאי או כולו חייב, או כל זמן שעדיין לא ראה בעיניו את אליהו הנביא, או כל זמן שאינו רואה התקיימות כל הסימנים דעקבתא דמשיחא וכל כיוב"ז, כי אז עדיין לא שייך שיבוא, וממילא אינו מחכה לביאתו בכל רגע, אלא שמחכה שיבוא לאחר שיתקיימו כל התנאים וההקדמות שקבע לעצמו עפ"י פשוטם של המדרשים ודברי חז"ל, ואיננו יודע את הידיעה הפשוטה בתכלית שכל המדרשים יפרש אותם המשיח עצמו לכשיבוא, וחיוב האמונה הוא להאמין שיכול לבוא בכל רגע, ואיך זה יהיה - זה כבר נראה כשנזכה ונראה".

כדברים הללו מבואר בספר בית הלוי (פרשת בא) בביאור דברי המדרש ריש פרשת חוקת עיי"ש, ומסקנתו: "וזהו שדרשו 'והולכתי עורים בדרך לא ידעו...' דקאי על אופני סידורים ופרטים של הגאולה, והליכתן מן הגלות, שיהיה באופן שלא ידעו ולא עלה על לבם, דכמו דאין לנו מבוא ונעלם מכל טעמי החוקים ופרטיהם, כמו כן נעלם עתה סדרי הגאולה...".

וכבר שאלו את מרן רי"ז הלוי, כיצד יכולים אנו לחכות בכל יום שיבוא המשיח, הרי אליהו עדיין לא בא, ואמרו חז"ל שאליהו הנביא יבוא ג' ימים לפני ביאת המשיח. והשיב: "לכשיבוא המשיח יתרץ גם קושיא זו, אבל על כל פנים כן הוא החיוב להאמין ולחכות בכל יום ממש וכל היום". בהזדמנות אחרת השיב על שאלה זו: "ההלכה היא כמו שכתוב בסידור: אחכה לו ב"כל יום שיבוא".

13. כן מבואר בספר בית אלקים למבי"ט (שער היסודות פרק חמישים): "...וכן אם יגביל לו זמן, לא יאמין ביאתו קודם הזמן ההוא... ולכן האמונה היא שלא יחשוב שיתאחר, כי אין לו זמן מוגבל, ואפשר בכל יום ביאתו, כמו שאמר הכתוב: היום אם בקולו תשמעו. וגם שנתאחר הרבה מן הזמן, יהיה לו יותר תקוה, כי תא קרוב יותר מזמן שעבר, וכמו שאמר הכתוב אם יתמהמה חכה לו, כי האיחור הוא סיבה שתחכה לו יותר".

14. בפיהם חוזרים אמנם האנשים על רצונם לזכות ולראות את פני משיח צידקנו, אולם תוך כדי דיבור, שלא בשים לב, מגלים הם כי אין ליבם נתון באותה שעה אלא להוויות העולם הזה ולדאגה לחיי היום יום. כנגד אמונה וצפיה שטחית זו קמה וגם ניצבה צפייתם וכמיהתם החושית של גדולי ישראל לביאת גואל צדק. במטרה להמחיש כיצד צריכה להראות צפיה כנה ואמיתית, הבאנו בתחילת חלק ב' סיפורים והנהגות על הצפיה לגאולה של רבותינו מהדורות האחרונים, עיין שם.



עזרתכם חשובה

מתוך הספר "אוצרות אחרית הימים".
מובא לציבור הגולשים ע"י עמותת "תלמי גאולת עם ישראל"
החומר מובא כאן באדיבותו של הרב יהודה חיון שליט"א, מחבר הספר.

את הספר ניתן להזמין בטלפון: 5707894 - 03 .
© 2024 כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ חומר הכלול
באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני.

האתר נכתב ע"י