פרק ו

ביאת אליהו

הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא..." ¹ .

מועד בואו

ארבע שיטות עיקריות ישנן בזה:

יש אומרים, כי אליהו יתגלה שלשה ימים לפני ביאת המשיח ² .

ויש אומרים, כי יתגלה הוא יום אחד בלבד לפני ביאת המשיח ³ .

לעומתם סוברים אחרים, כי קודם יבוא המשיח ורק לאחר מכן יתגלה אליהו ⁴ .

ויש סוברים, כי אליהו ומשיח יבואו יחדיו ⁵ .

מטרת בואו

א) לבשר את ביאת המשיח ⁶ .

ב) למשוח את המשיח למלך ⁷ .

ג) להשיב את ישראל בתשובה ⁸ .

ד) לעשות שלום בעולם ⁹ .

ה) להעמיד לישראל צלוחית המן, מי נדה, צלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרון ¹⁰ .

ו) להחיות מתים ¹¹ .

ז) לסמוך את חכמי ישראל בבית דין הגדול, סנהדרין) ¹² .

ח) לברר ספקות בהלכה ¹³ , ללמד פרשיות ופסוקים ¹⁴ ולגלות טעמי הדינים ¹⁵ .

ט) לברר ספקי מציאות באותם שאמרו עליהם: יהא מונח עד שיבוא אליהו ¹⁶ .

ימים וזמנים אשר בהם לא תתכן ביאת אליהו

א) ערבי שבתות וערבי ימים טובים ⁷ ".

ב) שבתות וימים טובים - קודם זמן סעודה ¹⁸ .

ג) בשבתות וימים טובים לאחר זמן סעודה, ישנו ספק אם אליהו יוכל לבוא, שהדבר תלוי אם יש תחומין למעלה מעשרה ¹⁹ .

הערות

1. מלאכי ג', כ"ד.

2. פסיקתא רבתי: "מה נאוו על ההדים רגלי מבשר. בשעה שהקב"ה גואל את ישראל, שלושה ימים קודם שיבוא המשיח, בא אליהו הנביא ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם ואומר: הרי ארץ ישראל עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה. וקולו נשמע בכל העולם, אחר כך יאמר בא שלום לעולם, בא שלום לעולם, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה טובה לעולם, באה טובה עולם, שנאמר מבשר טוב, ביום השלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה ישועה לעולם, באה ישועה לעולם, שנאמר משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך.

ועל שיטה זו והבאה אחריה יש לתמוה, דהנה במסכת סנהדרין (דף צ"ח ע"א) שנינו: "ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו... אמר ליה אימת אתי משיח, אמר זה דל שייליה לדידיה, והיכא יתיב, אפיתחא דרומי, ומאי סימניה, יתיב ביני עניי סובלי חלאים... אזל לגביה, אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה שלום עליך בר ליואי, א"ל לאימת אתי מר, א"ל היום, אתא לגבי אליהו... א"ל שקורי קא שקר בי דאמר לי היום אתינא ולא אתא, א"ל הכי אמר לך, היום אם בקולו תשמש". ואם אמנם אליהו עתיד להתגלות עוד לפני ביאת המשיח, שוב כיצד אמר לו משיח לריב"ל שיבוא היום, והלא בזה היום לא תתכן בשום אופן ביאת המשיח - אף אם יקויים "היום אם בקולו תשמעו" אחר שעדיין לא בא אליהו בימים הקודמים.

שוב ראיתי דכן הקשה המהרש"א (סנהדרין שם), עיי"ש שתירץ דהיום דקאמר זה משיח לריב"ל הוא לאו דווקא, אי נמי: "דאמרינן לבאר הגדול קאתי כדאמרינן שם (עירובין דף מ"ג ע"ב)".

איברא, דמלבד מה שתרוצו הראשון דחוק, תרוצו השני, גם תא, נשגב מבינתי, דהלא מי כהמשיח יודע שאלות עדיין לא בא לבית דין הגדול, וממילא דבאותו היום לא היתה אפשרית בשום אופן ביאת המשיח גם אם בקולו ית' היו שומעים, והיאך קאמר ליה משיח "היום" אחר שיודע הוא שאליהו עדיין לא בא.

זאת ועוד קשה, דהלא אחד מעיקריה של אמונתינו הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" ולא זו בלבד אלא אף "אחכה לו בכל יום שיבוא" . ללא שום הגבלת זמן, מקום ותנאי, וכפי שהאריכו בזה ראשונים ואחרונים נעיין עניין "יסוד האמונה בביאת המשיח וחיוב הצפיה לבואו"). ואם אמנם אליהו עתיד להתגלות עוד לפני ביאת המשיח, שוב "אחכה לו בכל יום שיבוא" מה תהא עליו, כי כיצד יכולים אנו לחכות בכל יום לביאתו אחר שעדיין לא נתבשרנו בבשורת המבשר.

שאלה זו נשאלה מקמיה דמרן הגרי"ז מבריסק בהיותו בזכרון מאיר בחודש אדר תשי"ט - והשיב: "כשיבוא המשיח יתרץ קושיא זו", ובהזדמנות אחרת השיב על זאת: "ההלכה היא כמו שכתוב בסידור: אחכה לו בכל יום שיבוא".

והנראה לומר בישוב שיטות אלו ע"פ מה שכתב הפלתי (סימן ק"י בסוף קונטרס בית הספק) וזה לשונו: "ודאי סדר ותנאי ביאת משיח הוא שאליהו יבוא לבשר ביאתו, רק הני מיד אם נעשה בעתה, אבל אם וכו שימהר ויחיש גאולה . מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות לשנות הסדר ואהבה של קבאה ני זכות ישראל משנה השורה… כי אולי ירחם ה' להערות על ישראל רוח קדשו לעבדו בכל לבב, ואז יחיש הפדות והגאולים למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת אליהו ז"ל".

אשר לפ"ז מבוארת ומדוייקת היטב תשובת משיח לריב"ל "היום" וכפי שפירשה לו אליהו הנביא - "היום אם בקולו תשמעו", שכן ביום אשר בקולו ישמעו, בו ביום יחיש הבורא הפדות והגאולים גם מבלי בשורת אליהו, כי על כן כל הסדרים והתנאים אשר נכונו לביאת המשיח, זהו רק בגאולה דבעתה אבל בגאולה דאחישנה הנגרמת כתוצאה מ”אם בקולו תשמעו”, אזי "היום" ללא שום סדרים וללא שום תנאים.

ובזה מבואר גם, כזד רטה זו ולשיטה הבאה אחריה, יכולים אנו לקיים "אחכה לו בכל יום שיבוא" אף שעדיין לא בא אליהו, כי על כן בגאולה דאחישנה הכל מודים שאז יחיש הפדות והגאולה למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת אליהו, ולא אמרו שיטות אלו דבריהם, אלא בגאולה דבעתה.

ועל פי זה ביאר הכלי חמדה (ויקרא, פרשת שמיני) מה שייסד הפייטן בנוסח הרחמן לברית מילה, שתחילה מתפלל: הרחמן הוא ישלח לנו משיחו הולך תמים וכו', ואחר כך: הרחמן הוא ישלח לנו כח צדק וכו', איתא שינוי הסדר, שמתפללים מקודם על משיח ואחר כך על אליהו, אמנם לדעת הפלתי ז"ל אתי שפיר, שמקודם אנו מתפללים על הגאולה דאחישנה, ואז יבוא משיח בלי בשורת אליהו הנביא מקודם, ואחר כך מתפללים שאם לא נזכה לזה . נזכה עכ"פ לגאולה דבעתה, יבוא אליהו ויבשר לנו הגאולה".

3. עירובין דף מ"ג ע"ב: "…והא לא אתא אליהו מאתמול" עיי"ש הסוגיא. ועי' רמב"ם פרק י"ח מהלכות מלכים הלכה ב' בשם יש מן החכמים, ורמב"ן במלחמות ה' סימן כ"ד. ועי' לעיל הערה 2 מה שיש לתמוה על שיטה זו, ומה שכתבנו בישוב הדברים.

4. רמב"ם פרק י"ד מהלכות מלכים הלכה ב', איראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלתמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו'". הנה לפנינו כי שיטת הרמב"ם היא שבתחילה יבוא המשיח ורק לאחר מכן יתגלה אליהו הנביא.

וכבר תמה על דבריו מרן החתם סופר (שו"ת ח"ו סימן צ'יח ד"ה שאני), דכיצד יתכן לומר שקודם יבוא המשיח ורק לאחר מכן יתגלה אליהו הנביא, והלא מקרא מלא אומר: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא", והיאך אפשר לחלוק על מקרא מפורש.

ותירץ החתם סופר: "נלע"ד דיום הגדול והנורא איננו יום ביאת דוד, אלא הוא יום לה', יום בוא גוג על אדמת ישראל, כדכתיב בהפטרה דסוכות: ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, ע"ש בפנים בקרא ותראה כי הוא יום הגדול והנורא, ובוא יבוא אליהו לפני יום ההוא, ואימתי יהי' מלחמות גוג ומגוג ' יהיה בתחלת ימות המשיח. ולא ידענו אם יהיו באותו יום עצמו, א"כ יבוא אליהו יום לפני ביאת המשיח, שהרי הוא בעצמו יום הגדול והנורא, וכן ס"ל לסוגיא דשמעתין (עירובין דף מ"ג ע”ב) בהסלקא דעתין, או אפשר שימלוך משיח זמן מה, ואח"כ יהיה מלחמות גוג ומגוג, ואז יבוא אליהו אחר ביאת המשיח, לפני יום גוג, וכן ס”ל לרמב"ם דלמסקנא חזר בו שם ממאי דהוה סלקא דעתין דאליהו בא לפני משיח". וע"ע כסף משנה פרק ד' מהלכות נזירות הלכה י"א, ופלתי סימן ק”י בסוף קונטרס בית הספק, מה שכתבו בשיטת הרמב"ם.

וכשיטת הרמב"ם כן מפורש בסדר עולם (פרק ט"ו): "בשנה השניה לאחזיה בן אחאב נגנז אליהו, ולא נראה לכל העולם בפרסום, עד שיבוא מלך המשיח, ואז יתגלה", ויתכן כי זהו מקור שיטתו.

וכזאת מוכח גם מדברי הירושלמי (תענית פרק ד' הלכה ה'), ומדברי המדרש (איכה רבתי פרשה ב' אות ה'), שמבואר שם שכאשר נזדמן לרבי עקיבא לראות את בר כוזיבא בעת שיא הצלחתו, אמר עליו: דין הוא מלכא משיחא, ועיין רמב”ם (פרק י”א מהלכות מלכים הלכה ג') שרבי עקיבא וכל חכמי דורו דימו שבר כוזיבא הינו משיח בן דוד נדלא כמש"כ ר"י אברבנאל בספר ישועות משיחו (חלק ב' פרק ד') שהכרזת רבי עקיבא על בר כוזיבא "דיך הוא מלכא משיחא”, היתה הכרזה על היות בר כוזיבא משיח בן יוסף).

והשתא, אי אמרת דאליהו עתיד להתגלות עוד לפני משיח בן דוד, שוב איך סברו רבי עקיבא וכל חכמי דורו שבר כוזיבא הינו מלכא משיחא, והלא עדיין לא בא אליהו. אלא ודאי שאין אליהו עתיד להתגלות אלא לאחר ביאת המשיח, וכשיטת הרמב"ם.

כמו כן מוכח מסדר הרחמן שבברית מילה, שבתחילה מבקש: הרחמן הוא ישלח לנו משיחו הולך תמים..., ולאחר מכן: הרחמן הוא ישלח לנו כהן צדק... ויעויין בכלי חמדה (ויקרא פרשת שמיני, הובאו דבריו לעיל הערה 2), שתמה על זאת שמתפללים תחילה על המשיח ואחר כך על אליהו שלא כפי הסדר, אמנם לשיטת הרמב”ם ודעימיה, אתי שפיר, כי כך אמנם הוא הסדר.

5. זה לשון התוספות יו”ט (סנהדרין פרק א' משנה ג' ד”ה סמיכת זקנים): "…שהרי ייעד הש"י ג"כ הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, ולשתי הדעות שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים הנה ביאתו קודם ביאת המשיח...", עיי"ש העניין. וכתב בספר חיים שאל וזה לשונו: "ולפום ריהטא אין דבריו מובנים כאשר יראה הרואה, רשתי דעות הן בדין זה, האחת הוא שיבוא המשיח ואח"כ אליהו הנביא ואח"כ גוג ומגוג, והשניה שיבוא אליהו קודם המשיח. ולי נראה דכוונת התיו"ט דלשתי הדעות אליהו יבוא עם המשיח... ומש"כ הרב תוספות יו"ט "ביאתו קודם ביאת המשיח" לאו דווקא, או ט”ס, וצ"ל "הנה ביאתו עם ביאת המשיח" - וכן כתב מהר"ל חביב וזה לשונו, שהרי אליהו עתיד לבוא עם המשיח... .

וכזאת מוכח גם מנוסח הזמירות של מוצאי שבת: "אליהו הנביא... במהרה יבוא אלינו עם משיח בן דוד".

6. פסיקתא רבתי: “מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. בשעה שהקב"ה גואל את ישראל… בא אליהו הנביא ועומד על הרי ישראל... ואומר, באה ישועה לעולם, באה ישועה לעולם, שנאמר משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך”. ועיין גמרא עירובין דף מ"ג ע"ב, ברש"י, בתוס' ובשאר מפרשים. וכן אומרים בברכת המזון: "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב, ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות". ויעויין בתוס' עירובין שם ד"ה דלא, שביום בואו יבשר.

7. רמב"ן, מלחמות ה', סימך כ"ד: "וביום שימשח אליהו למשיח במצות האל יקרא משיח".

8. רש"י מלאכי פרק ג' פסוק כ"ד בביאור הפסוק והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. אבן עזרא שם. רד"ק שם. מצודת דוד שם. מצודת ציון שם. מאירי עדיות פ"ח מ”ז.

9. עדיות פרק ח' משנה ז': "אמר רבי יהושע, מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני, שאין אליהו הנביא בא... אלא... וחכמים אומרים, לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר, הנני שולח לכם את אליה הנביא, וגומר, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", וכן פסק הרמב"ם בפרק י”ב מהלכות מלכים הלכה ב' עיי”ש.

וביאורו: "כלומר, לעשות שלום לישראל מן האומות…” כן פירש הראב"ד (עדיות שם).

והמאירי פירש: "כל השתדלותו לא יהיה אלא בהשלמתם נשל בני אדם) לתורה ולתעודה, ולדעת האמתיות, ולמדות המעולות ולהשגת תכלית השלמות... ועל זה אמרו, לעשות שלום בעולם, שהאהבה וקירוב הלבבות הם סיבת האמת בכל דבר, והיא בניך אב לכולם". ועי' פירוש המשניות לרמב"ם עדיות שם.

10. מכילתא, פרשת בשלח, ט"ז, ל"ג, "ותן שמה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. וזה אחד משלשה דברים שאליהו עתיד להעמיד לישראל, צלוחית המן וצלוחית של מי נדה וצלוחית של שמן המשחה, ויש אומרים אף מקלו של אהרון שקדיו ופרחיו שנאמר השב את מטה אהרון".

11. מצודת דוד, מלאכי, פרק ג' פסוק כ”ד, בשם חז"ל: "והשיב - הוא ישיב לב האבות למקום ע"י הבנים, כי תחית המתים יהיה על ידו וכמ"ש רז"ל”.

12. רדב"ז פרק ד' מהלכות סנהדרין הלכה י"א, ופרק י"ב מהלכות מלכים הלכה ב', מהר”ל חביב בסוף תשובותיו, תוספות יום טוב סנהדרין פרק א' משנה ג' ד”ה סמיכת זקנים. ויסוד הדברים מבואר בהשגות מהרלב"ח לקונטרס הסמיכה.

ויכול הוא לסמוך, לפי שסמוך הוא כדין הסמוכים איש מפי איש עד משה רבינו ע”ה, בין לסוברים שפנחס הוא אליהו ובין רוברים שאליהו אינו פנחס, רוברים שפנחס הוא אליהו הרי שמוסמך הוא ממשה רבינו, ולסוברים שאליהו אינו פנחס - מוסמך הוא מרבו אחיה השילוני. עי' שו"ת מהרלב"ח בקונטרס על עניני סמיכה, ושו”ת חת"ס ח"ו סי' צ"ח.

ברם, הרמב"ם דעת אחרת עימו, לדעתו, לא אליהו הוא זה שיסמוך את חכמי ישראל, אלא אחד מחכמי ישראל . כאשר יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל לסומכו, וזה לשון הרמב"ם (פירוש המשניות, סנהדרין, פרק א' משנה ג'): "ויראה לי כי כשתהיה הסכמה מכל החכמים והתלמידים להקדים עליהם איש מן הישיבה, וישימו אותו לראש, ובלבד שיהא זה בארץ ישראל כמו שזכרנו, הנה האיש ההוא תתקיים לו הישיבה ויהיה סמוך, ויסמוך הוא אחר כן מי שירצה, שאם לא תאמר כן אי אפשר שתמצא ב"ד הגדול לעולם, לפי שנצטרך שיהיה כל אחד מהם סמוך על כל פנים, והקב”ה יעד שישובו, כמו שנאמר, ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, וזה יהיה בלא ספק כשיכון הבורא יתברך לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשוקתם לשם יתברך ולתורה ותגדל חכמתם לפני בא המשיח כמו שיתבאר זה בפסוקים הרבה במקרא".

וראיה לשיטת הרמבים, הביא המהרי"ץ חיות בהגהותיו למסכת עירובין (רף מ”ג ע”ב), מהא דאמרו שם בגמרא: "אלא אמרינן לב"ד הגדול אתא באליהו", הרי לפנינו שב"ד הגדול יהיה קיים עוד לפני בוא אליהו.

ויש לדחות, דיעויין בריטב"א עירובין דף מ"ג ע"ב שכתב דאין כוונת הגמ' לב”ד הגדול ממש אלא למקום ב"ד הגדול, וזה לשונו: "אמרינן לב"ד הגדול אתא - פירוש ללשכת הגזית מקום ב"ד הגדול". אמגם, אף הרמב"ם גופיה לא סמך על שיטתו זו להכריע על פיה הלכה למעשה, וביד החזקה (פרק ד' מהלכות סנהדרין הלכה י”א) חזר והסתפק בזה באומרו: "והדבר צריך הכרע".

וכתבו התוס' יו”ט (סנהדרין פ"א מ”ג) והרדב"ז (פרק ד' מסנהדרין הלכה י"א) שהטעם שחזר להסתפק בכך, כי יתכן ואליהו הוא זה אשר יסמוך את חכמי ישראל, עיי”ש.

מן הראוי לציין כאן את דברי הרמב"ם בפרק י”ד מהלכות סנהדרין הלכה י"ב וזה לשונו: “בתחילה כשנבנה בית המקדש היו בית דין הגדול יושבין בלשכת הגזית... וכשנתקלקלה השורה גלו ממקום למקום ועשרה מקומות גלו וסופן לטבריא, ומשם לא עמד בית דין הגדול עד עתה, וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחילה ומשם נעתקין למקדש".

13. בכורות דף כ"ד ע"א: אארבב"ח ארחי, ראה חזיר שכרוך אחר רחל, פטורה מן הבכורה ואסור באכילה עד יבוא ויורה צדק לכם", ופירש רש"י בד”ה עד יבוא ויורה צדק לכם: "עד שיבוא אליהו ויורה אם מותר אם אסור". וכן בברכות רף ל"ה ע"ב: "א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא, אי קבע עלייה נעל חץן) סעודתיה, מאי, א”ל לכשיבוא אליהו ויאמר אי הויא קבישתא…”.

ובמתני' עדיות (ח., ז') איתא: "אין אליהו הנביא בא... אלא... ר' שמעון אומר, להשוות המחלוקת" ופירש הראב"ד: "להשוות את המחלוקת שיש בין החכמים בדברי תודה... כלומר על החרקים והמשפטים ישוה לב האבות עם לב הבנים שלא תהיה עוד מחלוקת ביניהם".

ויעויין בשושנים לדוד לר"ד פארדו שאף חכמים אינם חולקים בזה על ר' שמעון. ועל דברי הראב"ד אלו כתב התוספות יואט (שם): "ונראה לי דמהכא רגילין לומר דתיק"ו שאמרו בגמרא היא נוטריקון תשבי יתרץ קושיות ואבעיות". וכן הוא בשל"ה חלק תושבע"פ. ועיין עוד בזה שקלים פ"ב מ-ה. פסחים דף י"ג ע"א. שם דף ל"ד ע"א. חגיגה דף כ"ה ע"א, יבמות דף ל"ה ע"ב.

שם דף מ"א ע"ב. גיטין דף מ"ב ע"ב. ירושלמי דמאי פ"נ ה"א. שבת דף ק"ח ע"א. תוס' חולין דף ה. ע"א ד"ה על פי.

14. מנחות דף מ"ה ע"א: "כה אמר ה' אלהים, בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את בדש חטאת עולה היא. א"ר יוחנן פרשה זו א1הו עתיד לדורשה”, ופרש"י בד"ה א"ת עתר דורשה: "דעד שיבוא אליהו ויפרשנה לנו אין אנו יודעים לפורשה".

ועיין בבא מציעא דף קי"ד ע"ב.

15. רש"י בכורות דף כ"ד ע"א ד"ה ומיהו: "והיינו עד יבוא ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רשב"ג".

16. עיין מתני' בבא מציעא דף ל"ז ע"א, ועיין תוס' שם דף ב' ע"א ד"ה ויחלוקו, שביארו אימתי אמרינן "יהא מונח עד שיבוא אליהו".

17. עירוביך דף מ"ג ע"ב: "כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח", ופירש רש"י בד"ה מפני הטורח: "שמניחין צרכי שבת והולכין להקבל פניו". וכן איתא בפסחים דף י"ג ע"א.

ונפקא מינה למי שאמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא שמותר לו לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואינו חושש שמא בא אליהו אתמול לבית דין הגדול והוא אינו יודע עדיין, והיום יבוא משיח, שאין אליהו בא בערב שבת וערב יום טוב (עירובין שם). ומטעם זה, ערב פסח שחל להיות בשבת שורפין חמץ של תרומה תלויה . ספק טמאה ' לפני השבת, אפילו להסוברים שתרומה טהורה אין שורפין, ואין חוששין שמא יבוא אליהו ויטהרם, שהיום ערב שבת ולמחר ערב יום טוב, או שלמחר בשבת אינו בא קודם זמן הסעורה (פסחים שם, וברש”י ד"ה לא, ובתוס' עירובין שם ד"ה האי, ועיי"ש נמהרש"א).

18. תוס' עירובין דף מ"ג ע"ב ד"ה האי. והטעם, כתבו התוס', דכשם שאין אליהו בא לא בערב שבת ולא בערב יום טוב מפני הטורח של תקון סעודה, כמו כן בשבת קודם הסעודה נהיינו עד ד' שעות כפי שפירש המהרש"א) אינו בא מפני טורח סעודת שבת. ופשוט, דהוא הדין ביום טוב קודם הסעודה מפני טורח סעודת יום טוב.

19. בעיא דלא איפשטא בגמ' עירובין דף מ"ג ע”ב.

כתב הטור (או"ח זמן רצ-ה): "ורגילין להזכיר אליהו הנביא (במוצאי שבת), ופירש ב"ה הטעם לפי שהוא עתיד לבשר הגאולה, ואיתא בעירובין מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי י"ט, וע”כ אנו מתפללין כיוך שעבר השבת ויכול לבוא שיבוא ויבשרנו".

והקשה הדרישה: "וא"ת הא אמרינן התם (עירובין דף מ"ג ע"ב) דהיינו טעמא מפני הטורח, ופירש"י שיניחו צרכי שבת וי"ט וילכו להקביל פניו, וא"כ בשבת דליכא האי טעמא יכול לבוא, וא"כ למה אמרינן אליהו דוקא במוצאי שבת”, ותירץ: "ויש לומר הא אמרינן התם דבשבת ויו"ט ספוקי מספקא ליה לתנא אי תחומין למעלה מעשרה ואי אפשר לו לבוא, ואי אין תחומין למעלה מעשרה ויוכל לבוא, ומשום הכי אומרים במוצאי שבת "אליהו" שאז זמנו לבוא בודאי".

וכן כתב המגן אברהם או"ח סימן רצ"ה ס"ק א', (ויעויין בב”ח שם שהקשה, דאי היינו טעמא, א"כ אמאי אין מזכירין אליהו הנביא גם במוצאי יום טוב, עיי"ש מה שתירץ, ועיין עוד באבודרהם סדר תפילות של מוצא"ש, בשו"ת חתם סופר חלק ו' סימן צ"ח, ובאשל אברהם לפרמ"ג או”ח סימן רצ"ה).

אולם, יעויין בחתם סופר (ח"ו סימן צ"ח) שהקשה: "דהרי נהגו עלמא במילה לאמור זה כסא של אליהו זכור לטוב, וגם מתפללים המוהלים שיעמוד אליהו על ימינם לסומכם, וזה אומרים אותו אפילו בשבת, ולשמעתי' הרי אי אפשר לבוא בשבת משום ספק תחומין למעלה מעשרה , ותירץ החתם סופר: "אבל האמת יורה דרכו כי מעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מיו"ד טפחים, אך נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מלאכי שרת וגופו נתדקדק ושורה בג"ע התחתון בעוה"ז, וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז... ואז יש לו דין ככל בני ישראל, וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעולם הזה מלובש בגופו הזך. אך כשמתגלה בגשמתו כמו ביום המילה אז איננו מחוייב במצוות - במתים חופשי כתיב...”.

להלכה, נחלקו רבותינו, דעת הרא"ש (עירוביך שם) והטור (או"ח סימן ת"ד) דנקטינן לחומרא - דיש תחומין למעלה מעשרה. ואף דקיי"ל כדברי המיקל בעירוב, שאני הכא בתחומין למעלה מעשרה, דאיכא ספיקא לכולהו רבנן, דדווקא בדאיכא מאן במיקל ואיכא מאן דמחמיר אית לן למימר כדאי הוא רבי פלוני לסמוך עליו באיסור תחומין רקיל, אבל היכא דליכא מאן דשרי אין בידינו להקל, כן כתב הב"ח. ויעויין בב”י שהביא בשם הראשונים כי טעם הסוברים דנקטינן לחומרא הוא משום דבגמרא עירובין (שם) אמרינן: "האי תנא ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא".

לעומתם סוברים הרי"ף, הרמב"ן, הרשב"א, אור זרוע ורש"י . דנקטינן לקולא דאין תחומין למעלה מעשרה . כן כתב הב"י או"ח סימן ת"ד בשם רבינו ירוחם. ניחא דאמרינן בגמ' עירובין: "האי תנא ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא", כתב הב"י בשם הראשונים, דלגבי נזיר אמרינן הכי משום דספיקא דאורייתא הוא, אבל בתחומין ספיקא דרבנן הוא ולקולא).



עזרתכם חשובה

מתוך הספר "אוצרות אחרית הימים".
מובא לציבור הגולשים ע"י עמותת "תלמי גאולת עם ישראל"
החומר מובא כאן באדיבותו של הרב יהודה חיון שליט"א, מחבר הספר.

את הספר ניתן להזמין בטלפון: 5707894 - 03 .
© 2024 כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ חומר הכלול
באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני.

האתר נכתב ע"י