גאולה, משיח, מלחמת גוג ומגוג, מחיית עמלק ,אליהו הנביא, בית המקדש השלישי, יום הדין, עולם הבא, גילגולים, תחיית המתים על פי מקורות ביהדות. הזמן עכשיו.






חלק א

א. יסוד האמונה בביאת המשיח וחיוב הצפיה לבואו
ב. איסור דחיקת הקץ
ג. איסור חישוב הקץ
ד. עינייני קץ הגאולה
ה. מלחמת גוג ומגוג
ו. ביאת אליהו
ז. מלך המשיח
ח. ימות המשיח
ט. בית המקדש השלישי
י. ביטולו של היצר הרע באחרית הימים
יא. בעלי החיים באחרית הימים
יב. מצוות בטלות לעתיד לבוא
יג. תחיית המתים
יד. חורבן העולם באלף השביעי
טו. בירורים
א- כיצד יתכן הדבר שגדולי עולם ואדיריו - כרי סעדיה גאון, רמב"ן ועוד, - אשר חישבו את הקץ טעו בחשבונם
ב- רבי עקיבה, התנא האלוקי, הכריז וקרא על בר כוזיבא "דין הוא מלכא משיחה", כיצד אירעה טעות כה מרה לגדול חכמי ישראל
ג- האם תהיה ידיעה מוקדמת, כל שהיא, מביאת המשיח
ד- האם גם המשיח המיוחל - משיח בן דוד - יתקל בפיקפוקים ובספיקות, כשם שנתקלו משיחי השקר למיניהם
ה- אימתי המשיח נעשה למשיח
ו- האם ידוע למיועד להיות משיח על יעודו זה



חלק א
חלק ב
חלק ג
חלק ד

קישורים
הזמן

התחלה | כרך א | כרך ב | כרך ג | כרך ד | קישורים | הזמן

פרק ב

איסור דחיקת הקץ

"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב', ז').

אמרו חז"ל: שש שבועות השביע הקב"ה את ברואיו, ובכללם שבועה שלא ידחקו ישראל את הקץ 1 .

במהות שבועה זו ועניינה נחלקו רבותנו:

יש שפירשו: שלא ידחקו את קץ הגאולה על ידי העמדת משיחי שקר למיניהם 2 . ויש שפירשו: שלא ירבו בתחנונים - על קירוב קץ הגאולה . יותר מדאי 3 .

בביאור שיטה זו - האחרונה - נחלקו הדעות:

יש שביארוה כפשוטה, שאין רצון הבורא שיבוא המשיח קודם זמנו ואף לא על ידי תפילה מרובה 4 . וכן מצינו שלא ניתנה רשות לאליהו להעמיד את שלושת האבות גם יחד, מחשש שמא שלשתם יחדיו ירבו בתפלה ויביאו את המשיח קודם זמנו 5 .

לעומתם מבארים אחרים, שאין בכוונת שיטה זו להטיל איסור על תפלה מרובה, אלא על חריגה מתחום התפלה הטהורה 6 , דוגמת יוסף דיליריינא, אשר פעל בשמות הקדושים, תעניות וטבילות, כדי להביא את הגאולה, ולבסוף נכשל במעשיו ויצא לכפירה 7 , לדעתם, כל המרבה בתפלות ותחנונים על קירוב קץ הגאולה הרי זה משובח.

הגאון רבי הלל מקולמייא בספרו אבקת רוכל 8 כותב, שאף אם מהות השבועה היא אכן שלא ירבו בתחנונים יותר מדאי על קירוב הקץ, מכל מקום "לעת עתה נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה, אלא גם מצוה לקרוא אל ה' בחזקה שימהר לגאלינו".

לדעת ה"מנחת אלעזר" 9 , שיטה זו - המטילה איסור על ריבוי תפלות ותחנונים - "אינה להלכה ולא עיקר כלל" 10 .



הערות

1. כתובות קי"א, א.

2. אגרת תימן לרמב"ם.

3. רש"י כתובות קי"א א' ד"ה ושלא.

4. אבקת רוכל חלק ב' כלל ט', שער יששכר חודשים תמוז - אב אות ל"ב, ד"ת ח"ו סימן ק"י.

5. בבא מציעא פ"ה, ב'.

6. שו"ת חת"ס ח"ו סימן פ"ו ד"ה עמוד כ"ד. וראיה לדבריו נראה מדברי רש"י בהושע (נ', י"ז) שכתב "וכיום עלותה מארץ מצרים - שצעקה אלי ממצרים מתוך שיעבוד וגאלתיה, כך גם עתה". ועל הפסוק בתהלים "מתי אבא ואראה פני אלהים", כתב רש"י, "נתנבא כאן [על] חורבן הבית, ונאמר כאן מה תשתוחחי ג' פעמים כנגד שלש מלכיות העתידות לבטל עבודת המקדש,

וישראל צועקים ונגאלים - "מלכות בבל ויון ואדום", וכן הוא ברש"י בישעיה (כ"א, י"ב) עה"פ אמר שומר אתא בוקר וגו', עיי"ש. הנה מפורש שלא זו בלבד שמותרת היא הצעקה אלא אף רצויה היא, ואם נפרש את דברי רש"י בכתובות כפשוטם - שלא כהחת"ס - הרי שדבריו סתרי אהדדי.

7. ליקוטי הש"ס לאריז"ל דף מ"ה.

8. חלק ב' כלל ט'.

9. בספרו שער יששכר ובספר ד"ת, צויין מקורם בהערה 4.

10. ואמנם רבות האריכו רבותינו במעלת התפלה והצעקה על קירוב קץ הגאולה. ויש שכתבו כי בזה תלוי ביאת הגואל.

וזה לשון רבינו בחיי (שמות ב, כ"ג): "ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה" - כי אף על פי שהגיע הקץ כבר, לא היו ראויים לגאולה, אלא מרוב שצעקו אל ה' מן העבודה קיבל תפילתם... לרמוז כי [בזה] תלוי ביאת הגואל".

ומובא בספר עץ הדעת טוב, מרבינו חיים ויטאל זצ"ל, עה"פ בתהלים (קכ"ד) "לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם..." - "שזה מדבר אודות הגלות האחרונה באחרית הימים... ועתידין ישראל לצעוק צעקות גדולות בימי גלותו ואז ישמעם אל ויענם... ואין לנו תקוה אחרת... וזהו שנאמר עזרנו בשם ה'".

ועה"כ בשיר השירים (ב.) "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות" - אמרו בילקוט ובמד"ר: "הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונות אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות - על החשבונות...", ופירש ב"עץ הדעת טוב": "ואם תאמר מה זכות נזדמן להם לכל הניסים ההם, לפי שאז צעקנו אל השי"ת".

ועיין גמ' בבא בתרא (דף ע"ג ע"ב) בעובדא דרבה בר בר חנה, ופירש שם המהרש"א: "אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא - כי ימי הגלות דומין להולך בספינה בעמקי מצולות ים הגלות, ואנו נשלין כספינה המטורפת בים שהיא נצולת בתפלה וברחמי שמיא וכו', ואמר חזינן ההוא כוורא - לימי הגאולה..." עיי"ש.

וכן הוא במד"ר עה"פ "הנה אנכי שולח לכם מלאך": "ולא עוד אלא בשעה שצועקים ישראל לפניו תבוא להם תשועה, כך בסנה, כך בגדעון, וכן לעתיד לבוא בשעה שיגלה הגאולה".

ובספר "פרי עץ חיים" לרבי חיים ויטאל זצ"ל כתב: "עיקר העבודה בעקבתא דמשיחא היא התפילה". כמו כן כתב האבן עזרא עה"פ בתהלים (ק"נ) "פנה אל תפלת הערער": "כי בנין ציון תהיה בעבור תפלת ישראל בגלות שהם דומים לערער בערבה".

ובמד"ר פרשת תצוה (ל"ח, ד') איתא: "א"ל הקב"ה [לישראל], דברים אני מבקש... ואני מוחל על כל שנותיכם, א"ל אין אנו יודעים, אמר להם בכו והתחננו לפני ואני מקבל, אבותיכם כשנשתעבדו במצרים לא בתפלה פדיתי אותם... בימי יהושע לא בתפלה עשיתי להם נסים...

בימי השופטים בבכיה שמעתי צעקתכם... וכן אנשי ירושלים אע"פ שהכעיסוני בשביל שבכו לפני רחמתי עליהם...". וכן כתב הרמב"ן (פרשת שמות): "אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, אלא מפני הצעקה קיבל תפלתם".

וזה לשון הרד"ק (ישעיה ס"ב, ו'): "על חומתיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ - לא יהיה לכם דמי ושתיקה והתפללו לפני תמיד, ושפכו לפניו לבבכם, עד יכונן ירושלים בחומותיה וישימה תהלה בארץ הפך מה שהוא עתה כל ימי הגלות חרפה לגוים וקלסה לכל הארצות" וכן הוא במלבי"ם, חזון ישעיהו, ישעיה ס"ב.

ובבית אלוקים כתב: "ועוד כי להיות הענין גדול הערך צריך ריבוי תפלות דור אחר דור כדי שתקובל תפלת הגאולה, ובהיות נשלמות תפלות הצריכות... אז בדור ההוא תקובל תפלתם...".

ובחומת הדת לחפץ חיים פרק י"ד מבואר: "והנה יש עוד עיקר גדול, דבר שמקרב את הגאולה והוא התפילה והצעקה וכמו שהיה במצרים וכדכתיב 'ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו וישמע ה' את קולנו' ואף אנו צריכין להתנהג גם כן באופן זה... מכל זה אנו רואים שהקב"ה חפץ שירבו בתפלה לפניו ועי"ז יגאל אותנו, ועל כן גם בזמנינו צריכין להתחזק בתפילה וצעקה לה' כי אחרי שהקב"ה מבקש שנתפלל לפניו למה נחשה בעת הזאת...".

ובפרושו על התפילה (סימן קס"ח) כתב הח"ח, "כמה פעמים ביום אנו מבקשים על הגאולה אולם הבקשה בלבד אינה מספקת, יש לתבוע את הגאולה כפועל שכיר המבקש את שכרו, שהדין הוא שאם אינו תובע אין החיוב לתת את שכרו בו ביום, כן אנו צריכים לתבוע את גאולתנו".

ועל הגאון הקדוש בעל הדברי חיים מצאנז מסופר (בספר בית שלמה, סטריזוב - מונקאטש), כי אמר פעם בזה הלשון: "אם היה לי באפשרותי למצוא ולצרף איתי תשעה אוהבים וידידים נאמנים אשר לבבם כלבבי... הרינו הולכים לשוח בשדה ולהפציר בתפלות ובתחנונים ולא נשוב אל בתינו עד אשר ישראל נושע בה' תשועת עולמים בגאולת עולם בביאת משיח בן דוד" והוסיף: "אחד יש לי - מחותני ר' שלמה מסטריזוב, וחסר עוד שמונה".





עזרתכם חשובה


מתוך הספר "אוצרות אחרית הימים".
מובא לציבור הגולשים ע"י עמותת "תלמי גאולת עם ישראל"
החומר מובא כאן באדיבותו של הרב יהודה חיון שליט"א, מחבר הספר.

את הספר ניתן להזמין בטלפון: 5707894 - 03 .
© 2024 כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ חומר הכלול
באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני.

האתר נכתב ע"י